החלטה בתיק בש"א 23663/07

הנתבעת 2 עותרת לחייב את התובעת במסירת תצהיר גילוי מסמכים כללי, וכן בגילוי המסמכים המאוזכרים בסעיף 4 לבקשה.

התובעת מצרפת לתגובתה תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי, תוך התייחסות לכל אחד מהמסמכים שאוזכרו בסעיף 4 לבקשה, ושלטענת התובעת, חל עליהם חיסיון מסחרי (מדובר במרבית המסמכים שאוזכרו בסעיף 4, למעט אלו שבסעיפים 4.3, 4.6ו-4.12). התובעת מתנגדת לגילוי וחשיפת המסמכים הסודיים, ולחלופין, היא מבקשת להורות על חשיפתם בפני בית המשפט בלבד.

העיקרון הוא, שבמסגרת בקשה לגילוי ספציפי במסמך ולעיון בו, יש לבחון, ראשית, האם המסמך שגילויו מבוקש הוא רלוונטי לתביעה, ולאחר מכן יש לבחון האם אותו מסמך כפוף לחיסיון ואם כן, האם מדובר בחיסיון מוחלט או בחיסיון יחסי. ככל שמדובר בחיסיון יחסי, על בית המשפט לשקול את האינטרסים המנוגדים ולהכריע ביניהם. בהעדר חיסיון יש לבחון האם קיימת הוראת סודיות, ואם כן, יש לפרש את הוראת הסודיות כיוצרת חיסיון.

גילויים של מסמכים או נתונים המהווים סודות מסחריים, ניצב אל מול האינטרס של בעל הסודות המסחריים שלא לגלותם, על מנת למנוע פגיעה באינטרסים העסקיים שלו, ויש לערוך איזון בין האינטרסים הנוגדים (ראו: יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי- ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, עמ' 266).

איזון האינטרסים האמור מגולם בסעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 הקובע-

"(א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.

(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.

 (ג) בהליך משפטי בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי העניין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) אין כדי להגן על הסוד המסחרי".

סוד מסחרי הוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כ- "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

בפסיקה נקבעו מספר קריטריונים המאפיינים סוד מסחרי- מידע עסקי כלשהו, שאינו נחלת הרבים ואינו ניתן לגילוי כדין בקלות על ידי אחרים, סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו ובעליו נוקט באמצעים סבירים לשמירה על סודיותו (בש"א (נצ') 2207/02 חברת משמש הכפר בע"מ נ' יוסף לוי לעסקי מזון בע"מ, תק-מח 2002(3) 1614; בש"א 814/05, ת"א 7076/05 אורבוטק בע"מ נ' קמטק בע"מ (30/6/05)).  

בסעיף 4.1 לבקשה עתרה הנתבעת 2 לגילוי תכתובת בין התובעת למומחה המחשבים מטעמה ובסעיף 4.2 היא עתרה לגילוי כל המסמכים ששימשו את המומחה למחשבים למתן חוות דעתו בהליך, לרבות כל טיוטות חוות הדעת וכל מסמך הקשור אליה. בתצהיר הגילוי שצורף לתגובה, טוענת הנתבעת 2 כי מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים, לאור חוות דעת המומחה וחסויים, שכן הם כוללים סודות מסחריים של התובעת. אני סבור, כי עמדה זו של התובעת אינה לחלוטין קוהרנטית לטענתה בסעיף 4 לתגובה לפיה אין מבחינתה כל מניעה לגלות את כל המסמכים המעידים על עצם העובדה שמר טוויק, עובד של הנתבעת 2, פרץ למחשבי התובעת, ומבססים את חוות דעת המומחה.

כזכור, התביעה נסבה על גזילת סודות מסחריים של מר טוויק בתקופה שבה הועסק על ידי הנתבעת 2 (מר טוויק הוא עובד לשעבר של התובעת, ובהחלטתי מיום 22/1/08 הוריתי על פיצול הדיון בהליך באופן שעילות התביעה כנגדו יתבררו בבית הדין לעבודה).

הטענות העובדתיות המופנות כלפי הנתבעות 2 ו-3 מפורטות בסעיפים 42-50 לכתב התביעה. על פי הנטען, הנתבעת 2 היתה מעבידתו של מר טוויק בתקופה הרלוונטית לתביעה, והנתבעת 2 היא נציגתה בישראל של הנתבעת 3. התובעת טענה, בין היתר, כי הנתבעות 2 ו-3 פנו ללקוחותיה של התובעת על מנת לשכנע אותם לעבוד עם הנתבעות 2 ו-3, הציעו להם תנאי סחר טובים תוך שימוש במידע הסודי שברשותן, והתערבו ביחסים החוזיים שבין התובעת ללקוחותיה.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של מר זאב שניידר, שעל פי האמור בפתחה, היא מסתמכת על מידע שנמסר לו על ידי ב"כ התובעת והמנכ"ל של התובעת, וכן על עותק של תקליטור עם קבצי היומן משרת האינטרנט בתקופה מסויימת.

במסגרת חוות הדעת, בוצע תחקור של קבצי היומן במחשב בתובעת, ולבסוף נקבע-

"לאחר בדיקת קבצי היומן שהועמדו לרשותי לשם עריכת חוות דעת זו, ניתן לקבוע כי מאן דהו המשתמש בתשתיות רשת התקשורת של חברת גטר, ביצע מאות רבות של גישות במשך התקופה שבין 5 למאי 2005 ל 7 לדצמבר 2005 לתיבות דואר אלקטרוני של עובדי חברת גאמידה מדאקוויפ וכתוצאה מכך נחשף מידע עסקי כגון תכתובת דואר אלקטרוני, יומני פגישות, לוחות משימות, רשימות שונות ועוד פריטי מידע רבים אחרים. על פי החומרים המצויים בידי לא ניתן לקבוע את הדרך בה נודעו הסיסמאות האישיות של עובדי גאמידה לגולש מגטר...".

לפיכך, ולאור עמדת התובעת כפי שהובעה בסעיף 4 לתגובה, מן הראוי שהתובעת תאפשר לנתבעת 2 , בפרק זמן של 30 יום, לעיין במסמכים המעידים על עצם פריצתו של מר טוויק למחשביה, ושעליהם התבסס מר שניידר בחוות דעתו, וזאת להבדיל ממסמכים המעידים על תוכנם הסודי של מסמכים אלה, ככל שהם קשורים לנתוניה העסקיים של התובעת (וככל שניתן להבחין ולבדל בין המידע המעיד על עצם הפריצה לבין נתונים עסקיים אלה). 

בסעיף 4.3 עתרה הנתבעת 2 לגילוי התיק האישי של מר טוויק מכל תקופת עבודתו בתובעת, לרבות כל המסמכים הקשורים לעבודתו אצלה. התובעת לא הביעה התנגדות קונקרטית לגילוי מסמכים אלה, אך באופן טבעי, מדובר במסמכים שחשיפתם עלולה לפגוע בפרטיותו של מר טוויק, שכידוע, ההליך כנגדו מתנהל כעת בבית הדין לעבודה ולכן עמדתו לא יכולה להישמע כעת, ומנגד, איני סבור כי מדובר במסמכים הקשורים ישירות למעשים המיוחסים לו או לנתבעות 2 ו-3 בכתב התביעה. לפיכך, איני מתיר את גילויים של מסמכים אלה.

בסעיף 4.4 לבקשה עתרה הנתבעת 2 לגלות את כל המסמכים הנוגעים לטענות המפורטות בסעיף 16 לכתב התביעה (בו נטען כי התובעת החלה בביצוע בדיקות שונות לגילוי מקורות דליפת המידע) וביניהם דוחו"ת הבדיקה לגילוי אותם מקורות וכל המסמכים הרלוונטיים לכך.